כריתת שדיים כאקט פמיניסטי? אנג'לינה ג'ולי מול האמזונות

AmazonBattle

מאת: קרן סרנו פיין. ורודה? או שחורה? עם תחרה או בלי? סגירה קדמית או אחורית? עם פרחים או פשוט לבנה שתתאים לכל דבר? לקחת מאחותי הגדולה או לקנות חדשה משלי? התלבטויות אלו בנוגע לחזייה הראשונה שלי היו באמצע כיתה ז', ולמרות שכבר חלפו שנים רבות מאז אותה תקופה רוויות הורמונים והתחלות חדשות, החזיות ומה שבתוכן נשארו רלוונטיים כמו תמיד.

החברה הפטריאכלית מתייחסת לשדיים הנשיים בצורה מאוד קוטבית- מצד אחד הם הסמל הבולט ביותר למיניות נשית-מפתה, מעוררת ומגרה, אבל מצד שני הם הסמל לאימהות חומלת- מזינה, דואגת ומכילה. עולה הרושם ששום איבר בגוף האדם אינו מכיל ניגודיות כה עוצמתית כמו השדיים. אנחנו גדלות בחברה ובתרבות שמקדשת את הנעורים, את היופי החיצוני, ואת גוף האישה כאוביקט מיני ותו לא, ומכאן ברור שעל מנת להתמודד עם הניגוד החריף שתואר לעיל האישה נידונה למלכוד כפול – תהיי סופר סקסית וגם תהיי סופר אמא. לפני הלידה זה ברור מה עלייך לעשות (להיות יפה ומפתה), מייד אחרי הלידה כדאי שתניקי ואחרי שתסגרי את מפעל החלב שלך לתמיד – לא יזיק אם תכנסי לאיזה פלסטיקאי למקצה שיפורים של הגדלות והרמות.

בחברה המערבית מקובל לשמוע הערות על כך שהגבר מרגיש שגזלו ממנו את הצעצוע האהוב עליו ביותר במיטה לטובת התינוק/ת, ( אגב, שברוב חוצפתו לא הסתפק רק בגניבת תשומת ליבה של האם). יותר מכך, הערות שובינסטיות ופוגעניות נשמעות ללא הרף בתרבות המערבית על צורת השדיים של נשים אחרי לידה (הביטוי הכי מחריד שאני שמעתי היה דווקא מאמא ל-3 ילדים שעשתה ניתוח להגדלת חזה- "כמו שקיות שוקו ריקות") וכמובן על מה שכוח הכבידה עושה לשדיים בהמשך החיים.

לפני שבוע וחצי (מאי 2013) העולם כולו נדהם מההודעה הדרמטית של אחת מהנשים שהוכתרה כסקסית ביותר בעולם- אנג'לינה ג'ולי- על כך שכרתה את שני שדייה על רקע מוטציה בגן שמעלה בעשרות אחוזים את הסיכויים לחלות בסרטן השד. מיליוני מילים ועשרות רבות של שעות מסך הוקדשו להודעה דרמטית זו. היו שקטלו אותה על החלטה זו וראו בה קורבן, היו שברכו אותה וקראו לה אמיצה, והיו שאף אמרו שהכל זה חלק מתעשיית היופי של הוליווד. מכל עבר קמו מרואיינים ומרואיינות שונות- חולות בסרטן השד, נשאיות המוטציה בגן, רופאים, מנתחים, יצרני תרופות, ארגונים פמינסטיים, מטפלים הוליסטים והשמיעו את דעתם המלומדת. כל אחד ניסה להציג את הדרך הנכונה לפי השקפתו להציל כמה שיותר בני אדם- להצדיק או לבקר את מעשיה.

קטונתי לשפוט מי צודק ומי טועה, קטונתי גם לשפוט את מעשה של ג'ולי שראתה את אמה גוססת ומתה מסרטן השד. אני גם לא יודעת מה אני הייתי עושה אם הייתי נושאת את המוטציה הזו בגוף שלי. מה שאני כן יודעת שפרשה זו מהווה נקודת מפנה חשובה בתרבות המערבית. עוד מוקדם מדיי לחזות מה יהיה בשנים הקרובות והאם יותר נשים תלכנה להיבדק, והאם יותר נשים תחלטנה שהן כורתות את שני השדיים שלהם, אבל במידה רבה מאוד בעיניי נשבר אישהו קשר של שתיקה. קשר שאמר שנשים מהממות, סקסיות עם גוף מושלם לא יכולות לספר שהן בחרו מיוזמתן לכרות במידה מסוימת את הענף שעליו הן יושבות. יכול להיות שזה היה חלק ממסע יחסי ציבור לקידום הקריירה של ג'ולי, שכן היא לא הייתה חייבת לצאת קבל עם ועדה עם ההודעה הזו, אבל המסע הזה לדעתי שירת גם נשים אחרות. אותן נשים שמרגישות פחות שוות, פחות יפות, פחות נשיות. כל אותן נשים שמלכתחילה אף אחד לא הרכיז עליהן כאישה הסקסית ביותר בתבל—גם לא אפילו בן זוגן. בעיני, ההודעה הדרמטית של ג'ולי לראשונה שברה במידה מסויימת (כמובן שלא לגמרי) את המסגרת המקובלת לדבר על שדיה של האישה- סמל למיניות נשית או סמל לאימהות חומלת. בפעם ראשונה בדיון הציבורי העולמי דיברו על השדיים של האישה ביחס לעצמה, לא ביחס למבט הגברי המחפיץ, ולא ביחס לילדיה היונקים, אלא ביחס לעצמה, ביחס להחלטות שהיא צריכה לקבל על גופה שלה, ביחס לבריאות שלה, לאחריות שיש לה על איכות חייה. וזה בעיני אקט פמיניסטי טהור ומעצים.

במיתולוגיה היוונית יש תיאור של נשים חזקות ועצמאות – האמזונות. לפי המיתוס המקובל מדובר בלוחמות אמיצות שהפכו את יחסי הגומלין המסורתיים והתייחסו לגברים באופן אדנותי ומשפיל. מעניין לראות, אם כי לא מפתיע, שהמיתולוגיה מספרת שהנשים הללו היו כורתות לעצמן את השד הימני על מנת שהוא לא יפריע להן לירות בחץ וקשת. בעיני גם מיתוס זה מחזק את הקשר שבין שדיה של האישה ובין מינויתה – היעדר שדיים= היעדר מיניות נשית רכה ומפתה= לוחמת גברית ומאיימת שמקטינה גברים. הפרשנות האישית שלי מחברת קו אחד ארוך בין הפחד הקמאי של גברים מנשים חזקות, שקיים כבר אלפי שנים, ועד התרבות המערבית ופרסומות הסקסיסטיות של ימינו.

הפמינזם האמיתי בעיני אינו מחיקת הזהות הנשית וסממניה הביולוגים, הפמיניזם שלי אינו נובע מתוך זעם עצום כלפי הפטריאכיה, או מתוך רצון להידמות לגברים או לרמוס אותם כנקמה, אלא נובע מתוך הכרה בשוני הביולוגי, הנפשי והמנטאלי ומתן כבוד והכרה בהבדלים אלו. הפמיניזם האמיתי בעיני הוא זכותה הבחירה של אישה על גופה ועל חייה, אישה יכולה לבחור להיות אמזונה, ויכולה באותה מידה לבחור להיות עקרת בית. אישה יכולה לבחור להיות טייסת קרב, או לבחור להיות דוגמנית מסלול. אישה יכולה לבחור לכרות שד אחד או את שניהם, לבחור לשחזר אותם או לא, אישה גם יכולה לבחור להשאיר את שדיה במחיר בריאותה. כל עוד הבחירה נעשת מתוך בחירה חופשית ומודעות זה פמיניזם אמיתי בעיני. כל עוד מוקד השיח הציבורי הוא יכולת הבחירה והעצמתה של האישה בחייה, זה פמיניזם אמיתי בעיני. רק התנהלות לפי התפיסה שהאישה עצמה יודעת מה הכי טוב בשביל עצמה מהווה תחליף ראוי ואמיתי לשובינזם ולפטרנליזם באשר הם.

אודות dones7

צוות כותבות
פוסט זה פורסם בקטגוריה פמיניזם نسويّة, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s