האינטרנט ככלי ומרחב להעצמת נשים

כתבה: קרן סרנו-פיין

וריג'ניה וולף כתבה בספרה ה"חדר משלך" שבכדי שאישה תוכל למצות את מלוא הכישרון הספרותי שלה היא
זקוקה לשני דברים: הכנסה קבועה ולחדר משלה. רבות דובר על המשמעות והחשיבות של מרחב פיזי ושקט שיאפשר לאישה (ובעצם לכל אחד) להתרכז במסרים שהיא רוצה להעביר, בבניית היצירה שלה, ולממש את עצמה – ולא להיות עסוקה במולטי טאסקיניג מטורף של בישולים, קניות, עזרה בשיעורי בית, החלפת חיתול, דרישות מהבעל וכו'. בפוסט זה ברצוני להשתמש בטענה מאירת העיניים שוולף העלתה בדבר החשיבות של מרחב פיזי מנותק ובטוח כתנאי למימוש הפוטנציאל, ולהרחיב את את הטענה למציאות של המאה ה-21, בדבר החשיבות של מרחב וירטואלי נשי מוגן שמנותק מהשיח הפטריאכלי והשובינסטי כתנאי לגיבוש ומימוש תודעה, שיח ואקטיביזם פמינסטיים

המאפיינים הטכנולוגיים של האינטרנט הופכים אותו לכלי שהוא גם תקשורת בינאישית (אחת על אחת) וגם תקשורת המונים. יתרה מזאת, מדיום זה הוא בעל פוטנציאל לחופש בחירה עצום של התכנים אליו נחשפים, והסלקטיביות בבחירת התכנים היא דיי גדולה בהשוואה לכלי תקשורת אחרים. יתרונות משמעותיים נוספים של האינטרנט הם כמובן הנגישות הגדולה שלו (בישראל 2013 מדובר כבר על אחוזי המשתמשים באינטרנט הגבוהים מ-90%!), והורדת חסמים של זמן, מרחב ועלויות.

בשנים האחרונות רואים שבהדרגה הפערים הדיגטליים (גיל/ מגדר/ רמת השכלה/ רמת הכנסה/ מוצא אתני) בהיבט של הנגישות לאינטרנט נסגרים, אבל עכשיו מקובל להצביע על פערים דיגיטאליים בהיבט של אוריינות דיגטאלית, כלומר הבדלים באופני השימוש באינטרנט (אישה ממוצעת מהפריפריה בת 65 סביר להניח שכבר יודעת לגלוש לאתרי חדשות ולקרוא מיילים, אבל לא יודעת להעלות סרטונים, לקנות כרטיס טיסה דרך הרשת, או ליזום עצומה פוליטית מקוונת). ככל שרמת האוריינות הדיגיטלית של מרבית הציבור תלך ותגדל, כך יעלו הסיכויים שיותר ויותר נשים, בעיקר נשים מוחלשות, יתפסו את האינטרנט כמרחב לשיח נשי ולעשייה למען קידום נשים.

בשנים האחרונות ניתן לראות יותר יותר אתרים, בלוגים, קבוצות בפייסבוק, סרטונים, ממים, פוסטים, סטטוסים וכו' שמנסים לאתגר את השיח הפטריאכלי והשובניסטי, ובכך לשמש כאלטרנטיבה להשתקה, להדרה ולהכחדה הסימבולית של נשים, ובעיקר של נשים מוחלשות (מזרחיות, ערביות, מהגרות עבודה, פלסטינאיות, תושבות הפריפריה ועוד) מכלי התקשורת המרכזיים בישראל. מעניין יהיה לבדוק בכלים מחקריים את הקשר בין ניסיונות האתגור הללו ובין תוצאות בחירות 2013.

ממאות רבות של מחקרים בעולם וגם בישראל שבדקו את הייצוגים התקשורתיים של נשים לאורך מספר עשורים וקשת רחבה של ז'אנרים (חדשות, פרסומות וכו') ניתן להצביע על חוקיות באופני הייצוג הנשי ולדון במספר מגמות בולטות: 1. הצגת הנשים בהקשר של מין ומיניות, עד כדי הפיכתן לאובייקט מיני. מגמה זו בולטות כמובן בפרסומות, אבל לא רק, ומתבטאת בלבוש פרובוקטיבי, איפור מגרה, זוויות צילום שמתמקדות באיברים אינטימיים ושלל אמצעים ויזואליים ותוכניים נוספים.

2. הצגת הנשים בהקשר של משפחה, בחלק ניכר מהמקרים האישה תקבל מקום בשיח הציבורי (במיוחד בישראל המליטריסטית) על תקן "האישה של" או "האמא של", והיא תורשה להביע דעה, כל שכן "מומחיות" רק בהקשרים הקשורים לבית ומשפחה- כיצד יש לערוך את שולחן החג, איזו תספורת תשתלב נהדר עם שמלת קולר, איך מרגיעים תינוק עם כאב שיניים וכו'. על הנושאים "הרציניים" והחשובים "באמת"- צבא, כלכלה, בורסה, ניירות ערך, מכוניות, ג'אדטים, רפואה, טכנולוגיה, מדע, מלחמות, היסטוריה, וכמובן פוליטיקה – מורשים לדבר כמעט באופן בלבדי גברים.

3. הצגת הנשים כנחותות מגברים במגוון רחב של הקשרים ובמגוון רחב של אמצעים רטוריים- מי מדבר אחרון, מי מדבר יותר זמן, גובה יחסי של הדוברים, צורת פנייה והצגתם (שם פרטי לעומת תואר), עיצוב דמות באופן רגשני לעומת שכלתני וכו'.

האינטרנט על מגוון העצום של הפלטפורמות שהוא מכיל מאפשר לנשים לעקוף את העורכים, הכתבים והתסריטאים ולקחת את המקלדת והמצלמה לידיהן- הן יכולות לדבר על מה שהן רוצות – מתקציב מדינה הוגן, דרך החלטות שהתקבלו במועצת הביטחון של האו"ם ועד בוס שלא מפסיק לגעת, לחץ חברתי לגילוח שיער ערווה ואיפור (כן, גם איפור!) בלי שאף גבר ירים גבה ויפטור את הנושא הזה בהתנשאות, ובעיקר בלי גברים שיזלזלו בדעותיהן וינסו להקטין אותן.

אנחנו חיות בתקופה שבה יש לנו את היכולת לכונן "חדרים וירטואלים משלנו". בלחצית כפתור ניתן להצטרף לאחת מעשרות קבוצות הפייסבוק הפמינסטיות או פשוט להקים אחת. אפשר לכתוב פוסט/ סטטוס או להשאיר תגובה על משהו שעיצבן או ריגש אותנו, באתרים פמיניסטיים או באתרים לנשים. אפשר לשאוב השראה מליאת ורדי שפתחה קבוצה בפייסבוק בקיץ 2011 שנקראה "צרחת האימהות הצרכניות". יוזמה זו, שתוך ימים הפכה להיות מחאה ארצית- "מחאת העגלות"- שכללה עשרות הפגנות בכל הארץ, בסופו של דבר הובילה להחלטה להחיל את חוק חינוך חינם גם על גילאי 3-4.

אומנם האינטרנט כפי שאני רואה אותו הוא "חדר משלנו",  אבל לדעתי הוא לא רק חדר פרטי, אלא גם פוליטי. כלומר הבידוד ההכרחי שהאינטרנט מאפשר לנו מהשיח הכללי צריך להיות רק זמני ורק כלי להשגת מטרה רחבה וציבורית. בדיוק כמו שבמשל המערה של אפלטון מחוייב המלך הפילוסוף לחזור מאור השמש אל חבריו שיושבים בחושך במערה, כך גם אנחנו. שימושים פוליטיים ופמינסטיים "בחדר שלנו" – באינטרנט ככלי פוליטי, מאפשרים לזרוע את הזרע למהפכות הבאות. זרע הוא תנאי הכרחי אך לא מספק, כי כפי שההיסטוריה האנושית מוכיחה- רק כאשר אנשים ונשים יוצאים מתוך החדרים הפרטיים שלהם לרחוב הציבורי אפשר ////באמת לקדם עתיד טוב יותר לכולנו

קרן סרנו פיין היא חוקרת ב"מכון המחקר לחקר מדיה חדשים חברה ופוליטיקה", היא בעלת תואר ראשון ושני בתקשורת פוליטית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, אקטיביסטית ופמינסטית.    Keren.sereno@mail.huji.ac.il