האירועים האחרונים בקמפוס – מכתב פתוח

תמונהלכבוד

מר עמוס שפירא

נשיא אוניברסיטת חיפה

שלום רב,

הנדון: האירועים האחרונים בקמפוס

לאחר התקופה הסוערת שעברנו בקמפוס, ראיתי לנכון לשלוח אליך מכתב זה ולהשמיע בו את קולי.

ביום חמישי 15.11.12 קיימו עשרות סטודנטיות/ים פלסטיניות/ים אזרחיות/ים ישראל עצרת ודקת דומיה בדשא המרכזי. היא באה במחאה על המתקפה ברצועת עזה וכתגובה להסלמה בהרג אזרחים חפים מפשע ברצועת עזה. העצרת כולה, מתחילתה ועד סופה, ארכה כרבע שעה בלבד. חלק מהתקשורת העברית פרסמה שהעצרת הייתה לזכרו של ג'עברי, ועד לכתיבת שורות אלה אינני מבינה כיצד הגיעו העיתונאים למסקנה זו מבלי לשאול ולראיין אף אחד מהסטודנטים שעמדו בדקת הדומיה. ביום ראשון 18.11.12 ארגנה אגודת הסטודנטים עצרת תמיכה בחיילי צה"ל ובפעולותיהם ברצועת עזה ומתוך הזדהות עם תושבי הדרום. בעצרת זו השתתפו מאות ואולי אלפי סטודנטים יהודים,  חלק מהסגל האקדמאי וגם כבוד נשיא האוניברסיטה. עם סיום העצרת שרו המשתתפים את התקווה ולאחר מכן חלק מהם אף קרא בגאווה וללא בושה "מוות לערבים, מוות לערבים, מוות לערבים".! למותר לציין כי אף אחד מאנשי הביטחון או הסגל האקדמי שהיו ברחבת הדשא לא פנה לאותם סטודנטים להפסיק עם הקריאות הבוטות, הגזעניות והמסיתות, ולמרבה הצער הם המשיכו בשלהם זמן לא מועט. 

חשוב לי לציין, שפעולתנו הייתה חוקית ואף מתבקשת בכל משטר דמוקרטי, הדוגל בזכויות אדם בכלל ובחופש הביטוי בפרט. חופש הביטוי מאפשר לכל אזרח במדינה למחות נגד עוולות, להשפיע על השיח הציבורי ולבקר את השלטון על מעשיו. למרות זאת, ביום שני ה- 19.11.12 כבקשנו אישור מדיקן הסטודנטים להפגין בקמפוס, בקשתנו נדחתה מאחר והדיקן החליט להשעות את כל האירועים הפוליטיים בקמפוס לשבועיים. כבוד דיקן הסטודנטים בחר לצאת נגד זכותנו להביע עמדה, להתנגד למדיניות הממשלה ולהזדהות עם עמנו ברצועת עזה. בעיני זה חלק ממדיניות סתימת הפיות שאנחנו, בני המיעוט היליד, חווים באוניברסיטת חיפה לעיתים קרובות. החלטתו של הדיקן אינה אלא עוד כשלון חרוץ לחופש הביטוי במרחב האקדמי באוני' חיפה, שנסוג אחורה דווקא ברגעים שבהם הוא מתבקש יותר מכל.

זכותנו כסטודנטים וכאזרחים להביע את עמדותינו לגבי מה שהמדינה עושה ולהשתמש בכלים שהדמוקרטיה אמורה להעניק לנו, קרי לפעול בדרכים לא אלימות ושאין בהן הסתה לאלימות או לגזענות. זכות זו אמורה לעמוד לנו גם כאשר הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הקונצנזוס הישראלי (היהודי) ודווקא בזמנים קשים של מלחמה. מה עשינו שהצדיק הגבלה או השעיה? כיצד עמידה שקטה, ללא התבטאות בוטה או גזענית ואלימה מצדיקה תגובה כזו מצד אוניברסיטה? וכיצד ניתן לפרש זאת למול העדר הפעולה כלפי הסטודנטים היהודים שזעקו קריאות גזעניות במחאה שלהם?

אנחנו לא ביקשנו את מותו של אף אחד (אנחנו נגד מותו של כל אדם חף מפשע) ויש לנו זכות להפגין. כמובן שגם לכל הסטודנטים האחרים יש זכות זו, והם רשאים כמובן גם להפגין נגדנו. אני מצפה מהאוניברסיטה בה אני לומדת לפעול כפי שלימדה אותי, קרי שיש זכויות לכל אדם ולכל אזרח, ושזכויות אלה יוגבלו רק כשנחצים קווים אדומים. כאן קרה בדיוק ההיפך. סטודנטים שהיה צריך להגביל לא הוגבלו, וסטודנטים שלא היה צריך להגבילם הוגבלו.

על כן אני פונה אליך בבקשה לחקור את האירועים האחרונים שהתרחשו ולהעמיד לדין כל מי שהסית וקרא למעשי אלימות, כמו כן אבקש להפסיק את המדיניות המפלה כלפי הסטודנטיות/ים הפלסטיניות/ים.
כולי תקווה כי כבודו יענה לבקשתי המוצדקת, ואסיים בתקווה רבה שבעתיד יהיה אחרת. תודה.

**לינק לווידאו שבו סטודנטים יהודים קראו מוות לערבים – 0:28:

בכבוד רב,

ענאן איוב

סטודנטית למשפטים

אוניברסיטת חיפה

 Aayoub06@campus.haifa.ac.ilדוא"ל:

העתק: דיקן הסטודנטים

אודות dones7

צוות כותבות
פוסט זה פורסם בקטגוריה פמיניזם نسويّة. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s