פמיניזם מזרחי ושאלת פלסטין – פרופ' סמדר לביא מתוך סדק: כתב עת לנכבה שכאן. גליון 5, יולי 2010


 אדף129דף130דף131דף132דף133דף134
פורסם בקטגוריה פמיניזם نسويّة | כתיבת תגובה

פמיניזם זה לכולם? מווירג'יניה וולף עד ויקי שירן


viky

כתבה: סיון סויסה

[sivanswisa@gmail.com]

[בעלת תואר שני בספרות מאוניברסיטת תל-אביב; עוסקת בעריכה]

וירג'יניה וולף היא אחת מן הסופרות המוכרות והמדוברת ביותר בקרב החוגים הפמיניסטיים. המסה "חדר משלך" שכתבה ב-1929 נחשבת עד ימינו לאחד החיבורים הפמיניסטיים החשובים ביותר. במסה זו ניהלה וולף מאבק שמטרתו לשחרר את הדעות הקדומות בדבר נחיתותן האינטלקטואלית של נשים וביקשה לאפשר להן עצמאות יצירתית, כך שהן תוכלנה לכתוב, ליצור ולהיות חלק מן העולם התרבותי – עולם שרק מעט מאוד נשים הצליחו לקחת בו חלק. לפי וולף, עצמאותן היצירתית של נשים הייתה תלויה, ונראה שעודנה תלויה, בשני גורמים: מרחב פרטי משלהן והכנסה קבועה. כלומר נשים בעלות מרחב פרטי משלהן לא צריכות לדאוג לפרנסה, הן יכולות לשבת ולכתוב. אך האם אפשרות זו שהציעה וולף הייתה פתוחה בפני כל הנשים בחברה דאז? האם כל אישה יכלה להשיג חדר משלה, פרטיות והכנסה שתאפשר לה גם זמן פנוי ליצירה? שאלות כגון אלו שואלת גליה בנזימן ב"פתח דבר" ל"חדר משלך": 

"כיצד אמורה אישה ענייה, בת למעמד הפועלים, להשיג לעצמה חדר משלה וחמש מאות ליש"ט בשנה? האם היריב של אישה כזאת הוא אביה או בעלה, המונע ממנה זכויות וחירויות בסיסיות, או אולי היא קרבן של קיטוב מעמדי שאינו מאפשר גם לגברים עניים להשיג לעצמם מקום, פנאי, פרטיות וחופש כדי לממש את יכולתם האמנותית?"

שאלות אלו שלא זוכות לדיון אצל וולף מסמנות אותה כחוטאת בעיוורון פוליטי-חברתי מסוים באותו שיח שבו היא פועלת. בנזימן מוסיפה כי מבחינת הביוגרפיה שלה, וולף היא תוצר מובהק של משפחה ויקטוריאנית טיפוסית מן המעמד הבינוני-הגבוה, ולכן ניכר אצלה חוסר תשומת הלב לסוגיות הנוגעות למעמד הפועלים. למעשה, כותבת בנזימן, וולף מנהלת מאבק בשמן של הנשים הבורגניות, בנות המעמד הבינוני המבוסס, נגד המוסד המשפחתי הגברי המנצל אותן והחומס את עצמאותן ואת כוחן היצירתי, אך בה בעת מתעלמת מנשים, ואולי גם מגברים, ללא חדר משלהם או ללא כל אפשרות להשיג מרחב פרטי משלהם.

את הדיון בשאלות הללו אני מבקשת להעביר אל ה"כאן והעכשיו", אולי לא בדיוק אל המקום והזמן שלנו בקריאת מילים אלו, אלא אל הופעת הפמיניזם בישראל.  ניתן לומר כי בשורת המהפכה הפמיניסטית הגיעה לישראל בערך בזמן התפרצות המחאה של "הפנתרים השחורים". הפעילות הראשונות של התנועה הפמיניסטית הישראלית היו נשים אנגלוסקסיות ליברליות שהשתתפו בפעילות פמיניסטית עוד בארצות מוצאן ואליהן הצטרפו נשים ישראליות שחוו את הפעילות הפמיניסטית בזמן שהותן בארצות אירופה השונות או בארה"ב. פעילותן הייתה מושתתת על התפיסה שלפיה הדיכוי הפטריארכלי הוא גורל משותף לכל הנשים באשר הן וזהו הכוח המניע למאבק על שחרורן.  הפמיניזם בישראל יצר אצל הנשים רמת ציפיות גבוהה ואמונה שלפיה הצטרפות למאבק שחרור הנשים תיצור חזית אחידה אצל הפעילות. אולם, למרבה הצער, מהר מאוד החלו השסעים לקבל את ביטויים גם אצל פעילות התנועה הפמיניסטית. 

בשנת 1994 התחולל אירוע שזעזע את הפמיניזם בישראל. בכנס הפמיניסטי של אותה שנה בגבעת חביבה פרצו לבמה באירוע המרכזי נשים מזרחיות, ובאקט של מרד באשכנזיות, תוך האשמות באפליה ובגזענות נגדן, קראו לנשים המזרחיות לפרוש מן התנועה ולהקים קבוצה מובחנת משלהן. נשים ממוצא מזרחי הפסיקו עד מהרה את פעילותן בתנועה או צמצמו אותה למינימום וזאת בשל תחושה של ריחוק וזרות שהביא המתח והשסע העדתי אל תוך התנועה. אותות הפירוד הראשונים בין הפמיניסטיות המזרחיות לאשכנזיות החלו להיראות כבר בכנס הפמיניסטי התשיעי, והגיעו לכדי צרימה בכנס העשירי שהוביל להחלטה על קיום כנס בנפרד. אך האם רק תחושת ריחוק וזרות עדתית פילגה את התנועה הפמיניסטית בישראל?

נראה כי הסיבות לפילוג בין הנשים המזרחיות לאשכנזיות היו מורכבות פי כמה וכמה. רשימת הנושאים שעמדה על סדר היום הפמיניסטי כללה עניינים בעלי אופי אוניברסלי ועניינים ייחודיים למציאות הישראלית – עניינים שלרוב לא נגעו לנשים המזרחיות בעיקר מפאת מצבן הכלכלי. טענה זו מומחשת במאבק שהובילו הפמיניסטיות בשנים 1996-1995 למען זכותן של נשים להשתתף בקורס טיס. הנושא זכה להדים נרחבים ולעדיפות גבוהה משום שהוא עמד בצומת מרכזי של האתוס הישראלי, אך לא נגע לנשים המזרחיות. צורכי הנשים המזרחיות היו שונים ואלה לא קיבלו מענה באף אחד ממרחבי הדיון הקיימים. הפמיניסטיות האשכנזיות הוותיקות שהשתייכו רובן ל"אצולת הממון" הישראלית התקשו לייצג את האם המתקיימת מקצבאות הביטוח הלאומי, את פועלת הייצור מעיירת הפיתוח או נשים קשות יום משכבות סוציו אקונומיות נמוכות. הן גם לא היו מסוגלות לייצג את האינטלקטואלית המזרחית שלא היה לה אילן יוחסין או קשרים כאלה שיסדרו לה משרה במה שהוגדר כ"חונטה האקדמית האשכנזית".  הנושא של הנשים המזרחיות, המקיף כמחצית מאוכלוסיית הנשים בישראל, למרות מורכבותו וחריפותו הפמיניסטית, נדחק מסדר היום. בכתבה שפורסמה בכתב העת "מצד שני" עלו טענות שונות של פעילות פמיניסטיות מזרחיות בדבר סדר העדיפויות שהציבו נשות התנועה הפמיניסטית דאז:

 "אלה דברים שלא מדברים בכלל לחתך עצום של נשים שנאבקות על חינוך ילדיהן או על קבלת שכר מינימום. מה תעשה אישה שלא גומרת את החודש בדיון על 'איך להקים עסק חדש?' הפמיניזם שלנו הוא אחר, ההיסטוריה שלי היא אחרת, הדיכוי שאני עברתי כמזרחית הוא אחר. אנחנו פשוט יוצרות שיח פמיניסטי שונה מזה האשכנזי, וזה לגיטימי לגמרי". 

אם כן, כיצד ייתכן שבמסגרת שמטרתה לקדם את זכויות הנשים ככלל בחברה הישראלית נוצר פילוג שכזה? האם הפמיניסטיות האשכנזיות לקו בעיוורון בהתייחסותן לפמיניסטיות המזרחיות, בדומה לווירג'יניה וולף?

הספרות הפמיניסטית מציעה הסבר שנגזר מתופעות של עיוורון וחוסר מודעות להדרה של נשים בהקשר של הסדר הפטריארכלי. הגורם "המעוור" נעוץ בניתוח מקומן של נשים בהקשר המעמדי וקובע כי הנשים המזרחיות סבלו מהדרה כפולה – הן ביחס לגברים והן ביחס לנשים האשכנזיות.  הקרע בין הפמיניסטיות המזרחיות ובין הפמיניסטיות האשכנזיות, הוותיקות, שהקימו את יסודות התנועה בישראל וביססו אותה, היה אפוא בלתי נמנע. 

ויקי שירן, סוציולוגית וקרימינולוגית ישראלית, פמיניסטית מזרחית שנכללה בין הקולות הבולטים והמוקדמים בתאוריה הפמיניסטית בקונטקסט הישראלי, כתבה על הקושי של פמיניסטיות מזרחיות במציאות המתהווה:

"בחייה של פמיניסטית מזרחיות מצטלבים דיכויים על רקע מגדרי, על רקע עדתי ולרוב גם על רקע מעמדי. לכן היא מוצאת את עצמה נאבקת בכמה חזיתות. מול הדיכוי הגברי, מול הדיכוי הגברי-מזרחי, מול הדיכוי העדתי של נשים וגברים אשכנזים ומול מדכאיה ועושקיה כבת המעמד הנמוך. בנוסף, פמיניסטית מזרחית ערה גם למיקומה כמדכאת מתוקף היותה חלק מן הרוב היהודי המדכא את המיעוט הערבי-פלסטיני, נשים וגברים כאחד. כל אלה דורשים ממנה יכולת להבין תמונת עולם מורכבת, להתבונן בביקורתיות בעצמה ובמעשיה, לנוע בין קווי תפר של זהויות שונות ומתנגשות, ובעיקר לברוא עולם חדש תוך קעקוע לא-אלים של העולם הישן המדכא".  

המאבק הפמיניסטי הפך למאבק עדתי ופילג את הפמיניזם בישראל. הפמיניסטיות המזרחיות ביקשו מרחב משל עצמן כדי לקיים דיונים הקשורים בבעיות שלהן. פרופסור אלה חביבה שוחט, מרצה ללימודי קולנוע באוניברסיטה של ניו יורק, שהייתה שותפה ליָזמת הפירוד בין הפמיניסטיות המזרחיות לפמיניסטיות האשכנזיות, אמרה באחד הכנסים כי "דבר ראשון אנחנו צריכות מקום משלנו. מקום לנהל דיאלוג". באמצעות המרחב הפיזי, שאותו ביקשה וולף בעבור נשים, והעיסוק בתכנים משותפים, מנסות נשים מזרחיות להבין כיצד עוצבו חייהן על ידי מערכות דיכוי משולבות של מגדר, אתניות ומעמד. למעשה, הפמיניזם המזרחי ניסה ועדיין מנסה לתת ביטוי להיבטים השונים של הזהות המזרחית-הנשית מתוך המחשבה שלנשים המזרחיות יש סיפור חיים שונה והיסטוריה שונה משל הנשים האשכנזיות. המודעות הפמיניסטית של נשים מזרחיות, אם ניזכר במילותיה של ויקי שירן, צריכה להתבסס ראשית על היותן נשים העומדות מול הדיכוי הגברי, מול הדיכוי הגברי-מזרחי, מול הדיכוי העדתי של נשים וגברים אשכנזים ומול מדכאיהן ועושקיהן כבנות המעמד הנמוך. למעשה, מדובר בתהליך שתכליתו להפוך אותן ממודרות למוכללות  – הן בפני נשים, הן בפני גברים והן בפני החברה הסובבת אותן. 

זהות נשית, מזרחית, פמיניסטית היא זהות מורכבת ובעלת פנים רבות ללא כל ספק, והיא נעה ומתחדשת כל הזמן, מבקשת לברוא את עצמה מחדש בעולם שביקש לתחום אותה בגבולותיו. אסתר שקלים, משוררת פמיניסטית מזרחית, מתארת את מפגש הזהויות שלה במילים האלה:

"אני אישה בכל רמ"ח איברי, אני ישראלית, אני פרסייה, אני דתייה, אני לבד אבל הייתי שמחה למצוא בן זוג. כל אחד מהמרכיבים האלה הוא חלק מכריע בזהות שלי, אני גם בעד שוויון מגדרי ואני בפירוש כותבת שירת נשים משום שאני יודעת שאם אני לא אעשה למען הזהות שלי כאישה, אף אחד אחר לא יעשה זאת למעני."

בל הוקס אמרה ש"פמיניזם זה לכולם". פמיניזם רלוונטי בכל מקום ובכל זמן. אך כדי להבטיח שתנועה פמיניסטית תמשיך להיות רלוונטית לחיינו, תיאוריה פמיניסטית של חזון חייבת להתחדש כל הזמן, ולהתייחס אלינו במקומות שבהם אנו חיים, בהווה שלנו. וירג'יניה וולף סללה את הדרך לנשים רבות בחיפוש אחר עצמאות יצירתית והעניקה להן כרטיס כניסה לעולם שהיה סגור בעבורן. על אף הביקורת בדבר "עיוורונה" בנוגע לנשים מסוימות, ייתכן שללא משים היא תרמה גם להן בהרחבת גבולותיו של ה"חדר" שעד אז היה נחלתן של אחדות. אולי הרעיונות שהציגה והגדרתה את המרחב הפרטי כמרחב של זהות אפשרו גם לנשים שקולן נבלע בחדרי התנועה הפמיניסטית, בהן פמיניסטיות מזרחיות, לשאוף למרחב משלהן, מרחב לכינון זהות.

פורסם בקטגוריה כלכלה اقتصاد, מגדר ועבודה الجندر والعمل, פמיניזם نسويّة | כתיבת תגובה

لا يمكنك إجراء عملية إجهاض ! قانون الإجهاض – هل تعلمين ؟


abused-woman

بقلم: ليئور فاين

البنود 321-312 من قانون العقوبات تنظم عملية إنهاء الحمل . اليوم ، يمكن للمرأة أن تجري عملية إجهاض بعد موافقة لجنة إنهاء الحمل فقط إذا كان السبب الذي من اجله  تريد الاجهاض هو احد الحالات التاليه :

  1. عمر المرأة الحامل تحت 17 وأكثر من 40 .
  2. سبب الحمل هو علاقة غير شرعية ( مثل سفاح القربى ، العلاقات خارج نطاق الزواج  .
  3. هناك احتمال ان يعاني الطفل من عيب جسدي أو عقلي .
  4. ممكن ان يشكل الحمل خطرا على حياة المرأة أو ان يسبب لها الأذى الجسدي أو العقلي.

لا يضع القانون في حد ذاته الشروط لموافقة اللجنة على تنفيذ  الإجهاض، ولكن اصدار وزارة  الصحة من عام 1988 يشترط  لقاء مع عامله اجتماعيه قبل موعد اللجنه بهدف تحفيز  المرأة للعدول عن لإجهاض !

 الوضع يزداد سوءا ، المرأة التي تصل إلى اللجنة تخضع الى مسار تربوي مهين فيه تطالب بالكشف عن تفاصيل حميمة عن العلاقات الماضية ، وما شابه ذلك.

لدي سؤال لكن – هل من الممكن أنه وفي عام 2013  هنالك قانون في دولة إسرائيل والذي يفرض على المرأة مواصلة الحمل رغما عن إرادتها ؟ في رأيي القانون المذكور هو وصمة عار مخجله في القوانين ويجب تغييرها!

פורסם בקטגוריה אלימות נגד נשים العنف ضد المرأة, פמיניזם نسويّة | כתיבת תגובה

את לא יכולה לבצע הפלה! חוק ההפלות- האם ידעת?


abused-woman

כתבה : ליאור פאין

סעיפים 312-321 לחוק העונשין מסדירים את הליך הפסקת ההריון. כיום, האישה יכולה לבצע הפלה לאחר אישור של ועדה להפסקת הריון ורק אם הסיבה בגינה היא רוצה להפסיק את ההריון נכנסת לאחת מהקטגוריות הבאות:

(1) גילה של האישה נושאת ההריון מתחת לגיל 17 ומעל גיל 40 .

(2) ההריון נובע מיחסים אסורים (כמו גילוי עריות, יחסים שמחוץ לנישואין).

(3) התינוק עלול להיות בעל מום גופני או נפשי .

(4) ההריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לה נזק גופני או נפשי.

לא רק שהחוק עצמו מתנה את ביצוע ההפלה באישור ועדה, אלא חוזר משרד הבריאות מ1988 קובע שטרם הפגישה עם הוועדה יש להיפגש עם עובדת סוציאלית שמטרתה להניע את האשה מביצוע ההפלה! המצב אף מחריף, נשים המגיעות לוועדה עוברות תהליך חינוכי משפיל בו הן צריכות לחשוף פרטים אינטימיים על מערכות יחסים קודמות וכדומה.

שאלה לי אליכן– האם ייתכן שבשנת 2013 במדינת ישראל יימצא חוק מסוג זה שכופה על האישה להמשיך את ההריון בעל כורחה? לטעמי החוק הנ"ל מהווה כתם מחפיר בספר החוקים ויש לפעול לשנותו!

פורסם בקטגוריה אלימות נגד נשים العنف ضد المرأة, פמיניזם نسويّة | עם התגים , | כתיבת תגובה

דבר העורכת- חודש אוגוסט كلمة المحرره


חודש אוגוסט החל זה מכבר והספיק לשלוח את המדוזות לחוף ובאותה נשימה למזלנו הספיק להרחיק אותן מאתנו. אך לצערי הכנסת שלנו מלאה ברעיונות והצעות לחוקים שיותר כואבים מעקיצת המדוזות.

ומה הם הזרמים שישלחו אותן מפנינו?

חוק "המשילות" שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הראה לנו איך נוצר מדרון חלקלק להדרת קבוצות באוכלוסייה. וכיצד דיקטטורה וסתימת פיות מופיעה  כמשמעת סיעתית במפלגת "יש עתיד" שהפעם כוונה באופן בוטה כלפי חברת כנסת אישה שהעזה לחשוב עצמאית ולהמרות את רצון סיעתה. תארו לכן!

כתבה מעניינת שעולה החודש סיפור חיים בכת של גואל רצון, היא דוגמא נוספת לשליטה ונטילת חופש של אדם ובמקרה זה נשים, באמצעות כניסה לכת. תהליך שמנסה בעצם להפוך אותן לתלויות במנהיג.

רוח מזרחית מנשבת החודש בסדרה שהוציאה שוב את השד העדתי לתודעה הציבורית. ורק מראה כמה ידע עדיין לא מגיע לציבור בהבנת המאבק המזרחי בתקשורת המיינסטרים. גם בסדרה זו לא באה לידי ביטוי לעת עתה נקודת מבט פמיניסטית וחשיבה ודיבור על נשים מזרחיות.

השבוע יצא לי להיות מוזמנת וללכת עם חברה ערביה לארוע חגיגי לכבוד חג הרמדאן. היה לי מיוחד והתחברתי נעים לקבל תרבות ערבית בשפתה שלה.

השאלה מה יחבר בין החברה היהודית והערבית היא שאלה שחוזרת על עצמה למי שבכלל רוצה בכך. לפני כן כדאי שנהיה פתוחות לקלוט ולהבין מה יוצר בכלל את ההפרדה והריחוק.

החודש גם הסתיים צום הרמדאן בחג עיד אל פיטר שמויקפדיה למדתי,מאחר שבחברה הישראלית היהודית לא טורחים מן הסתם להכיר לנו חגים של אחרים,  שאחת המסורות מייחסת לחג את המועד שבו הסתיימה כתיבת הקוראן. בנוסף לכך, עיד אל-פיטר הוא  גם חג של מחילה, שלום, קהילתיות ואחווה.

ביהדות אנחנו נמצאות בחודש אלול המסתיים בראש השנה, שנחשב כהכנה והקדמה לתהליך של הזדככות והתבוננות פנימית מעמיקה הכוללת מבט ביקורתי ועם זאת חומל על עצמנו, מתוך רצון לקבל את השנה החדשה במיטב הכוונות הטובות שלנו.

אם כך עיד סעיד לכולנו.

מיכל אוחיון.

פורסם בקטגוריה פמיניזם نسويّة | כתיבת תגובה

سجينه طوعيا – (الفصل الأول)


שרי הירוביץبقلم : ساري هورويتز

أجد نفسي مرة تلو الاخرى اروي قصة حياتي. ربما الآن سوف يفهم الناس. ربما الآن في هذه المحاضرة سيفهم الناس حقا.

ولكن كيف ؟ كيف يمكنني أن اطلب من الناس أن يفهموا إذا كنت انا ما زلت لا أفهم ….

وأعتقدت انه ومع مرور  الوقت سوف تكون الامور أكثر وضوحا بالنسبة لي، أعتقدت أن الدماغ البشري سيكمل الصورة.

ولكن لا، هذا ليس ما حدث. انا أكثر وأكثر لا أفهم.

هناك دائما هؤلاء الذي يسألون في نهاية المحاضرة "لكن كيف؟؟ كيف لفتاة ذكية مثلك ان تقع في ذلك ؟،كيف؟"

وأنا أفهم ان عقولهم وقلوبهم غير مستعدان لقبول ذلك . وهذا مقبول بنظري، هكذا هم يحافظون على انفسهم ، سلامة عقولهم، والحس السليم.

هناك كل المصطلحات في علم النفس التي تؤكد أن هذه الظاهرة موجودة، كلمات كبيرة مثل "السيطرة على العقل"، "حبس تفكيري"، "الإيحاء الذاتي"، كلها جاءت للدعم، والشرح، وانا التي تعلمت هذه المصطلحات بعناية لاجد المبررات لنفسي،  ما زلت ارغب احيانا بأن اضرب راسي بالحائط وان اصرخ "كيف فقدت نفسي؟!" لسنوات عديدة.

اكثر من عقد سلبت  روحي حريتي ورأيي، كنت سعيده ولم أكن قد لاحظت ذلك. سمحت للوحش ان يتحكم بي وتنازلت عن نفسي.

هكذا هي حياة المجموعه. أنت لست أنت، شخص آخر يفكر عنك. يقرر عنك.

وأين أنت؟ انت! بعتي روحك بايمان قوي لشخص اعتقدت انه الافضل .

عبادة، مجموعة مغلقة، نؤمن بشخص واحد. مباح له كل شيء ,اما انت ؟ فلا شيء. انت ما زلت  بحاجة إلى التربيه، انت لست في مستوى يسمح لك ان تفكري بحياتك بنفسك . إيمان أعمى.

والدماغ؟ الدماغ يجد المبررات باستمرار على أنها الصحيحه وترى فقط ما تحتاجه – الإيحاء الذاتي، كنا قد ذكرناها .

الدماغ، الأداة الأكثر ادهاشا المتواجد  في جسم الإنسان، يخونك .

والقلب؟ يظل قلب مؤمن، انه يعلم ما هو صحيح وما لا. لكن على ما يبدو فان الدماغ هو أداة أكثر قوة.

نعم لاكثر من عقد كنت أسيره طوعا – في مجموعة  غويل رتسون. أنا ونساء اخريات.

جويل راتسون – الرجل والأسطورة، هكذا تمت تسميته. حلم كل رجل. بعض النساء الشابات والجميلات من حوله، كلهن ولاء، لا تنظرن الى أي رجل، لا ترفع نظرها ، ملابس متواضعه ..هكذا كان بنظرهن .

واليوم، غويل راتسون – رجل وحش، نفذ المحرقة للنساء والأطفال. لجميعهن نفس الملابس، تم تعليم جميعهن بوشم ملحوظ على الذراع الأيمن. ممنوع الابتسام ، ممنوع الذهاب إلى أي مكان من دون إذن، ممنوع ومحظور.

سجينات ، بسلاسل وكوابل غير مرئية. سجينات من قبل الدماغ، الذي قام باستمرار بغسل دماغ. اهتم بغرس المخاوف الا ما لا نهايه . اهتم ان نعلم أنه الشمس بينما في الخارج برد، وظلام وشر.

ولكن اليوم الشمس مشرقة لي، فقط  من سلبت حريته يعي هذا  الشعور في السير في الشارع وتشعر بأن لديك أجنحة، يا لها من سعاده!

اذا سالتموني عن رسالتي ؟  الاستماع إلى القلب، كوني نفسك، حقيقيه، وفي مكان غير مريح – لا للبقاء ! لا ليوم ولا ليومين – لان الوضع حينها سيستمر لسنه – سنتين أو عشر سنوات.

ساري هورويتز

لحجز محاضرة، يرجى الاتصال:  5439111 – 054

أو البريد sherry9990@walla.com

 

يرجى ملاحظة ما يلي:

الفصل الثاني، ما هو "مجموعة العبادةبالضبط وعلامات على أن الشخص داخل المجموعه …. سوف تنشر لاحقا بالمدونه.

פורסם בקטגוריה פמיניזם نسويّة | כתיבת תגובה

אסירה מרצון – (פרק ראשון)


שרי הירוביץ כתבה : שרי הורביץ

אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מספרת את סיפור חיי. אולי עכשיו אנשים יבינו.

אולי עכשיו בהרצאה הזאת אנשים באמת יבינו.

אבל איך? איך אני יכולה לבקש שאנשים יבינו אם אני עדין לא מבינה….

חשבתי שעם הזמן הדברים יהיו לי ברורים יותר, חשבתי שהמוח האנושי ישלים את התמונה.

אבל לא, זה לא מה שקרה. אני יותר ויותר לא מבינה.

תמיד יש את אלו שבסוף ההרצאה שאולים "אבל איך??? איך בחורה אינטליגנטית כמוך נפלה לזה? איך?"

ואני מבינה שמוחם וליבם לא מוכן לקבל את זה. וזה בסדר בעיני, ככה הם שומרים על עצמם, על השפיות, על השכל הישר.

אז יש את כל המונחים הפסיכולוגים שמאשרים שאכן התופעה קיימת, מילים גדולות כמו " מיינד קונטרול", "שבי מחשבתי", "אוטוסוגסטיה", כל אלו באו לתמוך, להסביר ואני שלמדתי את המונחים האלו היטב על מנת לתרץ לעצמי, עדין רוצה לפעמים לדפוק את ראשי בקיר ולזעוק "אייך איבדתי את עצמי??!!" לכל כך הרבה שנים.

מעל עשור נגזלה נשמתי, חרותי, דעתי, שמחתי ולא הבחנתי בזה. נתתי למפלצת למשול בי וותרתי על עצמי.

ככה זה בחיי כת. אתה לא אתה, מישהו אחר חושב בשבילך. מחליט לך.

ואיפה את? את! את נשמתך מכרת באמונה שלמה לאדם שחשבת  שהוא הכי טוב.

כת, קבוצה סגורה, מאמינים באדם אחד. לו מותר הכל, לך? כלום. את עוד צריכה להתחנך, את לא בדרגה שמגיע לך לחשוב בעצמך על חייך. אמונה עיוורות .

והמוח? המוח מתרץ ללא הרף, שזה נכון ורואה רק את מה שצריך- אוטוסוגסטיה, אמרנו כבר.

המוח, הכלי הכי מדהים שקיים בגוף האדם, בוגד בך.

והלב? הלב נשאר נאמן, הוא יודע מה נכון ומה לא. רק כנראה שהמוח הוא כלי יותר חזק.

כן מעל עשור הייתי אסירה מרצון- בכת של גואל רצון. אני ועוד נשים.

גואל רצון- האיש והאגדה, ככה קראו לו. חלומו של כל גבר. כמה נשים צעירות ויפות מסביבו, כולם נאמנות, לא מסתכלות על אף גבר, עיניים למטה, לבוש צנוע. ככה ראו אותו.

והיום, גואל רצון – איש המפלצת, עשה שואה לנשים וילדים. כולן אותו לבוש, כולן סומן בקעקוע על זרוע יד ימין. אסור לחייך, אסור ללכת לשום מקום בלי אישור, אסור ואסור.

אסירות, עם שרשראות וכבלים בלתי נראים. אסירות ע"י המוח, המוח שהוא דאג לשטוף ללא הרף. דאג להטמיע פחדים בל נעזוב. דאג שנדע שהוא השמש ובחוץ קר, אפל ורע.

אבל היום השמש זורחת עלי, רק מי שנגזלה חרותו מבין את ההרגשה להלך ברחוב ולהרגיש שיש לך כנפיים, איזה אושר!

ומה המוסר אם תשאלו אותי? להקשיב ללב, להיות אתן, אמתיות ואיפה שלא טוב- לא נשארים! לא יום ולא יומיים כי אחר-כך זה שנה –שנתיים או עשור.

שרי הורביץ

להזמנת הרצאה ניתן ליצור קשר בטלפון: 054-5439111

או מייל sherry9990@walla.com

 

נא לשים לב :

פרק שני, מה זה בדיוק  "כת"  וסימנים לכך שאדם נמצא בכת ….  יפורסם בהקדם בבלוג.

פורסם בקטגוריה אלימות נגד נשים العنف ضد المرأة, פמיניזם نسويّة | עם התגים , , | כתיבת תגובה